אביעד ברטובאירועי שבת תרבות בשבת האחרונה נסובו שוב סביב חקירות ראש הממשלה, עם מייסד להב 433 ניצב בדימוס יואב סגלוביץ וחה”כ אמיר אוחנה שגם התייחס להיותו “הומו, מזרחי, ליברל” בליכוד. כאחרון הדוברים עלה לבמה תא”ל שמעון חפץ ששימש כיועץ וכמזכיר צבאי לשרי ביטחון ולנשיאי ישראל
כשנבחר ח”כ אמיר אוחנה לכנסת, הציג עצמו: “אני יהודי, ישראלי, מזרחי, הומו, ליכודניק, ביטחוניסט, ליברל ואיש הכלכלה החופשית”. גם בראיון שערך עימו העיתונאי יואב לימור במהלך אירוע “שבתרבות” שהתקיים אמש בגבעת שמואל המשיך את אותה תפיסת עולם. “הדעות הקדומות הן הבעיה הקשה ביותר. מפלגות הימין לא דברו על נושא זה. ב-2011 הקימו את את גאווה בליכוד והנושא מתפתח. לדעתי התהליך לא פוסח גם על החרדים. זה מפתיע, אבל מתחולל תהליך חיובי ביחס לקהילת הלהטב”ים גם בחברה החרדית. בעניין יציבות הקואליציה אמר אוחנה, כי לדעתו הבחירות יתקיימו ב-2019. “הכול תלוי מה יחליט היועמ”ש. גם אם החקירה תסתיים, ייקח זמן עד שהיועמ”ש יגבש החלטה. אם יחליט להגיש כתב אישום, צריך להיות שימוע. זה ייקח זמן כך שלא יהיה כתב אישום לפני הבחירות הקרובות”.
כנשאל לגבי התערערות הכוח של בתי המשפט, השיב: “אנו לא שואפים לאנרכיה אך אנו עדים להפרת האיזון בין הרשות השופטת והמבצעת לבין הרשות והמחוקקת. שלטון החוק חשוב, שלטון המשפטנים לא. החוק אינו מדע מדויק. טוב שיש שלטון חוק”.
אחריו התראיין ניצב בדימוס יואב סגלוביץ, שכיהן בראש אגף החקירות והקים את יחידת המשטרה להב 433 – היחידה הארצית למלחמה בשחיתות ובפשע המאורגן. סגלוביץ, שהודיע על כניסתו לפוליטיקה ברשימת “יש עתיד” נימק את רצונו להיות בבית הנבחרים: “הצטרפתי לפוליטיקה כי שם נקבעות ההחלטות. אם אתה רוצה להשפיע על סדר היום, זה המקום. המדינה איבדה ממלכתיות. מצעד הנחקרים מזעזע. אפילו בפרשת ביתן. הרף הפלילי עולה ועולה. התרגלנו לחקירות. היה לנו ראש ממשלה בכלא, נשיא בכלא, שר פנים שחזר להיות שר פנים שר וזה נורא שהתרגלנו. התרגלנו, אבל זה לא צריך להיות. איבדנו ערכיות. שחיתות היא לא רק עבירה פלילית. אין התייחסות לערכיות ונורמות. ברגע שאנו מתעלמים מזה ורוה”מ אומר מותר לקבל מתנות, קהל הולך אחרי הנהגה בעיניים עצומות.
אחרון המרואיינים היה תא”ל במיל שמעון חפץ, ששלושה עשורים ייעץ במוקדי קבלת ההחלטות: בהיותו השליש הצבאי לשני שרי הביטחון המיתולוגיים – מישה ארנס ויצחק רבין, והמזכיר הצבאי לשלושה נשיאים – עזר ויצמן, משה קצב ושמעון פרס. באותה תקופה נחשף למהלכים וגילויים חשאיים רבים מספור. מכולם, אמר חפץ, שמעון פרס היה האדם הכי ישראלי, שהטביע חותמו בכל דבר – בטחון, ננו טכנולוגיה ועוד. לפרס הייתה השפעה מאגית על אנשים, וכך כל פעם שהזמין את אובמה, אובמה התייצב. “היום יש יחסים לא טובים בין רוה”מ והנשיא. בעקבות זאת אין ביניהם פגישות קבועות ולכן הנשיא אומר את שעל ליבו, בנאומים שנושא. ריבלין רק מתחזק מהדברים האלה. הנשיאים הם הסנסור של הציבור. הוא בעצם הרשות הנוספת והוא ככזה אומר את דברו”.