מקומונט גבעת שמואלסקירה זריזה ביותר על היסטוריית האנושות, ללא ספק, מעלה גאווה גדולה וגם קצת פחות, טוב, אולי הרבה פחות.
מאנשי המערות, ירידה מן העצים, להתפתחות בתי ספר, חלוקה למקצועות, כסף, בתים, תחבורה וגם כמובן, אי אפשר שלא לציין נשק חם, צבאות, פצצת אטום הרסניות, ועוד טובים ורבים.
התפתחות האנושות, לאן? יש לאן להתפתח עוד? נראה שהגענו לקצה עם שפע של צרכנות מיותרת, תקשורת בין אישית לקויה כל אדם שני ברחוב יזהה עד כמה שהאגו האנושי הגיע לממדי ענק אבל לא יודעים איך לעצור או למה לעצור או לשם מה לעצור את הרכבת האנושית המקולקלת שדוהרת לה מהר מאד לכיוון אחד ברור של תהום ללא תחתית.
האנושות הגיעה לנקודה שממנה כבר לא ניתן לחזור אחורה. אי אפשר לחזור אחורה, הטבע לא יאפשר לנו לעשות זאת. מעוטת לנו להתעורר ולהתאפס על עצמנו ומהר. מעוטת לנו להפסיק ברגע זה את הריצה וההישגיות המטורפת שרק מקלקלת אותנו יותר ויותר. זועק לנו להפסיק להרוס כל אדמה טובה שנשארה על פני כדור הארץ האומלל שלנו לפני שבאמת לא ישאר לנו זכר ממנו. הטבע זועק ואנחנו מסרבים לשמוע, מסרבים לראות שלא קלטנו משהו מאד בסיסי מאד אקוטי להמשך קיומנו כאן על הכדור. לשאול את השאלות הנכונות כמו מה זה אומר להתפתח כאנושות אמיתית, כבני אדם ולא כבהמות! מה זה לאהוב באמת, איך לראות את האחר כמו שאני רואה את עצמי. לחייך זה לזה, להגיד איזה מילה טובה או שתיים – למה לא בעצם? מוריד מהכבוד והגאווה?
מה שבטוח ללא קשר לתקופה והתפתחות המודעות, ההשתוקקות להשגת מטרת הטבע, החיים, תמיד הייתה, לפחות אצל חלקנו וכיום זה צריך להפוך להשתוקקות אצל כולנו.
כדי להמשיך את התפתחות האנושית ולהמשיך אותה לכיוון טוב שיהיה ראוי לחיות כאן יחד מתוך דאגה הדדית ואהבה ללא תנאי, צריכים קודם כל להבין שאם נמשיך באותו קו שאותו סללנו במשך שנים, טוב בטוח לא יצא מזה.
אם נרצה להמשיך לחיות ולחיות נכון, מתוך שמחה גדולה, שלווה, אהבה שעוטפת את כל האנושות כולה, זה אפשרי בהחלט. נצטרך, לפי הרב לייטמן, להבין קודם כל שמה ששולט עלינו זה האגו האכזרי, ועלינו לרצות להתעלות מעליו ולהגיד שמעכשיו אני לא מוכן שישלוט עליי יותר אלא אני רוצה להתחיל לשלוט עליו.
להתחיל לרצות לחשוב על הסביבה ועל טובת האחר ולא רק על טובתי!
לא פשוט, אבל אפשרי.