מקומונט גבעת שמואל
אפתח בוידוי: קראתי את פסק הדין של בית המשפט העליון במשפטו של אהוד אולמרט.כזה אני. לא רציתי לחרוץ דעה מבלי לקרוא את הפרטים. ואני חייב להודות שהשתכנעתי מפסיקת השופטים אשר החליטו כמעט פה אחד, מלבד ראש ההרכב השופט סלים ג’ובראן, לזכות את אהוד אולמרט בפרשת השוחד הגדול יותר.
כל שופטי ההרכב מסכימים שעד המדינה העביר כספים ליוסי אולמרט, אולם רוב חברי ההרכב סבורים כי ההנחה שאהוד אולמרט ידע על כך רחוקה מלהיות וודאית. ושכנעו אותי השופטים, ובמיוחד השופט הנדל, כי ישנם כמה תרחישים סבירים בהחלט על פיהם אולמרט אכן לא ידע.
אז למה אני זז באי נוחות בכיסא? למה אני מרגיש שמשהו לא מסתדר ומדובר על זיכוי בשל “פאול טכני” בלבד? אנסה לנסח זאת באמצעות חוק פיזיקאלי שהמצאתי עכשיו: נוחות הישיבה שלי הינה ביחס הפוך לזחיחות המופגנת באותו רגע.
טרם נדם הדהוד הפטיש אשר בישר על תום המשפט, וכבר אולמרט צוטט כאדם אשר נגולה אבן מעל ליבו. איך יכול אדם שהורשע בשוחד, נכון- “רק” בשווי 60,000 ₪, לומר שאבן נגולה מעל ליבו רק בגלל שלא הורשע בעבירת שוחד נוספת בסכום גדול יותר? לאורך כל הדרך- והיא הייתה ארוכה מאוד- נצפה אולמרט באירועים ציבוריים עם החיוך הזחוח שלו כאילו לא מתנהל מולו משפט שחיתות. אנשים רבים ודאי חשבו לעצמם שהם לא היו מעזים להראות את פניהם בציבור לו היו חשודים בפרומיל מהחשדות שהיו מול אולמרט. אבל הוא? המקפצה מעולם לא הייתה נוחה יותר…
כי קריאת פסק הדין, מעוררת שאט נפש. הנורמות הפסולות; הקומבינות הבלתי נגמרות שמתחילות ונגמרות בתאוות בצע חזירית; הזחיחות, הו, הזחיחות הזו הנובעת מן הידיעה שיש חוק לכולם מלבד אנשים מאותרגים. בלתי נתפס כיצד אדם שהגיע לכסא ראש הממשלה, מתגלה לאורך המשפט כשקרן, מניפולטור, נוטל שוחד ומסתופף בצילם של אנשים מפוקפקים.
הראש מצליח להבין את פסיקת בית המשפט העליון. הלב- הרבה פחות. וישנו גם העלבון. העלבון של מי שחי על פי אמות מידה מוסריות נורמטיביות, מי שקם בכל בוקר לעמל יומו, מי שמתרוצץ בין אינספור המטלות ומשתדל כמיטב יכולתו להיות בסדר בכל מקום. העלבון הזה לא מאפשר לקבל מצב של חבורה מושחתת של אנשים שעושים כל מה שעולה על רוחם מבלי שיידרשו, כך חשבו לפחות, לתת דין וחשבון על מעלליהם.
וכשמגדיל לעשות פרקליטו של אולמרט ואומר שיפעל להגיש חנינה על מנת שמרשו לא יישב ולו יום אחד בכלא- הדם רותח וכל הגוף מתקומם. איך יכול פרקליט לומר קבל עם ועולם כי מטרתו למנוע לחלוטין את העונש מאדם שהגיע לפסגות הגבוהות ביותר תוך התפלשות במקומות הנמוכים ביותר?!
וכמו להוסיף חטא על פשע, התזמון של הזיכוי גרם לכך שהפוקוס בבוקר מתן פסק הדין היה על אהוד אולמרט במקום על הגיבור האמיתי של היום: עמרי כספי ששבר באותו הלילה כמה שיאים ב-NBA….