בית הכנסת הפך “לשמרטף במסווה”

בית הכנסת הפכו במשך השנים ל”שמרטף במעטפת” לילדים.
האם להביא ילדים לבית כנסת? זו שאלה שכל הורה צריך לשאול את עצמו בכל פעם מחדש.

את הקטע הזה כתבתי בעט אודם, אולי כי זה העט הראשון שמצאתי ואולי כי הוא נגלה אלי בצורה קוסמית לשקף את ההרגשה שלי, הרגשה של עצבים!!! בבית הכנסת!

בית הכנסת זה לא בייבי סיטר! אין לך מי שישמור עליהם תתפללי בבית!!!

כמו בכל שנה במגילה, אני מגיעה לבית הכנסת. את שאר השנה נאלצתי לצמצם מאותם נסיבות שעליהם אני כותבת אבל את פורים לא הצלחתי עדין {דגש על העדין…} מגילה כשרה אין לי בבית כך שאני נאלצת לשמוע מגילה בבית הכנסת.

“לשמוע” חחח, הצחקתם, חצי מהמגילה אני לא שומעת כי מלאן זעטוטים מגיעים מרוגשים לבית הכנסת מחופשים , מתוקים שבא לאכול אותם!

“אמאאאאא אני רוצה בסקוויט” , “אבאאאאא מתי המן?”, “תביאי לי זה שלייייייי”,
והכי חמודים הם אלו שמנסים ללחוש וצועקים.
אני לא באה בטענות לילדים, הם ילדים! ומטבעם הם לא אמורים לשבת בדממה שעה.
אני לא מדברת רק על המגילה, גם באופן כללי על התפילה!

הורים, תבינו, בית כנסת זה לא ביבי סיטר ולא הג’ימבורי השכונתי!!! זה בית מקדש מעט!
ואם בית הכנסת הופך לטיילת ורעש והשתקות- ששששש כל כמה דקות, יצא שכרכם בהפסדכם!
באתם לשמוע מגילה, באתם להתפלל והפרעתם לאחרים, והלוא האלוהים שאליו באתם להתפלל אמר
“מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך”.
מצטערת אני עדין לא איזה מקובל שמצליח להתנתק מהמציאות ולכוון בדביקות,
הרעש מפריע לתפילה, נקודה!!!

בשביל זה יש קריאות נפרדות לנשים, ואני אומרת צריך גם להנחיל קריאות לילדים, הכיף שלהם זה המגילה ולעשות רעש בהמן הרשע והמרושע.

ילדים צריכים לספוג כבוד וחרדת קודש בבית הכנסת ולא שוק מחנה יהודה ויאללה כדורגל על שמוציאים ספר תורה וזורקים סוכריות.
הם צריכים לדעת שכל עוד הם לא בגיל המתאים הם לאא יכולים להגיע, בית הכנסת זה מקום תפילה לאלוקים,
וזה לרוב ארוך וצריך להיות בשקט, זה זכות לבוא לביתת הכנסת.
ואם צריך לעשות כל כמה דקות לילד שששששש, אז הוא עדין לא בשל!

נשים אינן מחויבות בתפילה במניין, אין ספק שזו חוויה מרוממת והמון נשים פוקדות את בית הכנסת בגלל האווירה והחיבור שיש בתפילה בציבור. מבינה את הצורך והכמיהה.
אבל אם בבואך את מפריעה לאחרים מה שווה תפילתך?
אם אין מי שישמור לך אל תבואי!
נכון, זה לא כיף ולא נעים לשבת לבד בחושך…
ולנו זה לא כיף ולא נעים לשמוע השתקות של ילדים ומבוגרים ורעשים בלתי פוסקים!
איזה מקסים זה להגיד לילד “כשתגדל תלך עם אבא לתפילה” זוהי זכות…
יש למה לחכות, לרצות, לזכות….

“המהות האלוקית כה רחוקה מאיתנו ומאידך כה קרובה, עד כי אנו לא יכולים להגיד “אלוקים ישנו” או “אלוקים איננו” אלוקים נמצא מעל לקיום או אי קיום” {חיים שפירא}

מלוא כל הארץ כבודו!!!